תורת ההון האנושי הינה תורה כלכלית העוסקת בשוק העבודה.
הנחת היסוד היא שכוח עבודתו של אדם הינו הון שעשוי לשנות את ערכו לאורך הזמן ובאופן שונה מעובד לעובד, בהתאם לשינויים המתרחשים באיכויותיו של העובד.
ההון האנושי הוא פיתוח של הכלכלה הניאו-קלאסית מסוף שנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20 שמשויך למספר כלכלנים בארצות הברית אשר המפורסמים שבהם גארי בקר וג’ שולץ.
הון אנושי מוגדר כסך מיומנויותיו של העובד, בין אם טבעיות (גיל, מין וכו’) ובין אם נרכשות (השכלה, כושר גופני וכו’). על-פי תורה זו, שוק העבודה מורכב ממשרות (ולא משעות עבודה) שערכן נקבע, בין היתר, לפי ההון האנושי של בעל המשרה. בשיטה זו ניתן למדוד בני אדם שונים ולסווגם על-פי מידת התועלת שהם עשויים להביא לארגון מסוים לאורך זמן.
למעשה, בעזרת התייחסות להון אנושי ניתן לבטא באופן פונקציונאלי את התכונות הכלליות של האדם ולהופכו לחלק בלתי נפרד מהגורמים הטכניים (מבנה, טכנולוגיה, מידע, הון וכו’) שברשות הארגון.
זוהי גישה חדשה וכוללנית לנושאים קיימים. בשונה מהגישה המסורתית הפסיכולוגית, מדובר בגישה עסקית לתחום ניהול המשאב האנושי. ניהול ההון האנושי – Human Capital Management) HCM) מתייחס לעובד כאל משאב כמו כל משאב אחר בארגון. ע”מ להפיק ממנו את המרב, הוא מחייב גם (לא רק) גישה עסקית. הנושא נכלל כיום גם בתחום מנהל העסקים ומשלים את הגישה הפסיכולוגית המסורתית לתחום ה-HR.
במקומות שונים בספרות, מתואר ה-HCM כשלב הבא בהתפתחות תחום ה-HR ומוגדר גם כ-HR 2.0. למעשה החידוש הוא בשילוב של שני תחומים שהיו, עד לא מזמן, נפרדים: HR – משאבי אנוש – הצד המטפל בעובד כאדם, ו-WFM המתייחס אל העובד כמשאב של הארגון.
בהתאם לתפיסה זו, השקעת המעסיק בפיתוח עובדיו מגדילה את ערכו של ההון האנושי, כמו גם את ערכו של הארגון כולו. לכן המעסיק מעוניין לבחון השקעה זו במונחי ROI (החזר על השקעה) – מידת ההשקעה בפיתוח כישורי העובד, מול התמורה שהשקעה זו הניבה לארגון.
במקביל ל-HCM נעשה שימוש גם במושג HAM – Human Assets Management אבל הכוונה זהה ל-HCM שהוא המושג שתפס יותר בשוק.